1
00:00:11,052 --> 00:00:12,929
‫אבא שלי מחזיק בן ערובה.‬

2
00:00:12,929 --> 00:00:15,265
‫בסך הכול מדובר באדם אחד שלכוד במרתף.‬

3
00:00:15,265 --> 00:00:17,642
‫אנחנו חייבים לשחרר אותו. עכשיו.‬

4
00:00:17,642 --> 00:00:20,937
‫אתה לגמרי צודק. כדאי שנשקול את זה כאופציה.‬

5
00:00:20,937 --> 00:00:22,897
‫את מנסה לגרור אותי לסיעור מוחות.‬

6
00:00:22,897 --> 00:00:25,066
‫תראה, אם המטפל הזה יגלה למישהו‬

7
00:00:25,066 --> 00:00:28,153
‫שהוא, בוא נאמר, "מתארח בניגוד לרצונו",‬

8
00:00:28,153 --> 00:00:30,739
‫אבא שלך ייכנס לכלא והחברה תתמוטט.‬

9
00:00:30,739 --> 00:00:33,992
‫אז נשאיר אותו כלוא שם‬
‫עד שימות ונקבור אותו בקיר?‬

10
00:00:33,992 --> 00:00:36,703
‫ברור שלא. למרות שטוב‬
‫שאתה מעלה רעיונות חדשים.‬

11
00:00:36,703 --> 00:00:37,996
‫אני הולך לשחרר אותו.‬

12
00:00:39,080 --> 00:00:41,791
‫אלוהים. אתה כל כך מתעקש לשחרר אותו.‬

13
00:00:53,219 --> 00:00:54,429
‫חשבתי שהוא הולך.‬

14
00:00:54,429 --> 00:00:58,141
‫חזרתי לבר, ונחש מי על הבמה מאחוריי...‬

15
00:00:58,141 --> 00:00:59,517
‫לא.‬
‫-אוחז בחליל שלו.‬

16
00:00:59,517 --> 00:01:02,937
‫אלוהים, הבן שלך! צמרמורת.‬
‫-נכון?‬

17
00:01:03,897 --> 00:01:05,732
‫ואז הקריוקי מתחיל...‬

18
00:01:05,732 --> 00:01:06,858
‫מה הולך כאן?‬

19
00:01:07,400 --> 00:01:08,318
‫עכשיו כבר כלום.‬

20
00:01:08,318 --> 00:01:10,987
‫בניתי על סיום דרמטי לסיפור מדהים.‬

21
00:01:10,987 --> 00:01:12,405
‫רצוי שתנעל את הדלת.‬

22
00:01:13,198 --> 00:01:16,451
‫תראה, הכול בסדר. ואתה הזדרזת להיות שלילי.‬

23
00:01:16,451 --> 00:01:19,245
‫לא. אני מצטער. אבא שלי חטף אותך, לא?‬

24
00:01:19,245 --> 00:01:20,955
‫אתה ג'קסון.‬

25
00:01:21,873 --> 00:01:22,957
‫ברוך הבא.‬

26
00:01:22,957 --> 00:01:26,252
‫נכון, מערכת היחסים הייתה מאתגרת בהתחלה,‬

27
00:01:26,252 --> 00:01:27,754
‫אבל האמת שאני נהנה כאן.‬

28
00:01:27,754 --> 00:01:30,465
‫אנחנו אוכלים ביחד,‬
‫משחקים ביליארד, מחר נראה סרט.‬

29
00:01:30,465 --> 00:01:33,093
‫הוא לא ראה "פארגו". אל תגלה לו כלום.‬

30
00:01:33,093 --> 00:01:37,055
‫זה כלל אצבע טוב לכולנו.‬
‫לעולם לא לגלות כלום לאף אחד.‬

31
00:01:37,055 --> 00:01:40,183
‫לפני שפגשתי את אביך, בחרתי בנתיב חולה.‬

32
00:01:41,267 --> 00:01:43,353
‫איימתי על האיש הזה. סחטתי אותו.‬

33
00:01:43,353 --> 00:01:48,108
‫אבל הוא החזיר אותי לתלם.‬
‫בזכותו הבנתי שזה לא מי שאני רוצה להיות.‬

34
00:01:48,108 --> 00:01:50,735
‫אני חושב שפשוט נתתי לך זמן לחשוב.‬

35
00:01:50,735 --> 00:01:55,406
‫לא! הצלת אותי. אני רוצה שתשמע את זה.‬

36
00:01:55,406 --> 00:01:58,868
‫אלוהים אדירים. איך ייתכן‬
‫שאפילו כשאתה חוטף מישהו...‬

37
00:01:58,868 --> 00:02:00,995
‫יותר נכון מאפשר למישהו פסק זמן מועיל...‬

38
00:02:00,995 --> 00:02:03,289
‫התגובה שלו היא שבחים והודיה?‬

39
00:02:03,289 --> 00:02:06,126
‫אני חושב שרוב האנשים טובים בהכרת תודה.‬

40
00:02:06,126 --> 00:02:08,169
‫הם ממש לא. יש המון ספרים בנושא.‬

41
00:02:08,169 --> 00:02:12,132
‫ג'קסון, נראה שאתה מרוכז מאוד במתרחש כאן.‬

42
00:02:12,132 --> 00:02:15,844
‫אבל תגיד לי, מה מתרחש כאן?‬

43
00:02:15,844 --> 00:02:17,262
‫בואו ננתח את זה.‬

44
00:02:17,846 --> 00:02:19,472
‫אני רוצה לשאול אותך משהו.‬

45
00:02:19,472 --> 00:02:21,975
‫אביך ואני דיברנו על אובדן אשתו, אבל‬

46
00:02:22,851 --> 00:02:24,936
‫מה אתה מרגיש בעקבות האובדן של אימך?‬

47
00:02:26,020 --> 00:02:29,190
‫אני האדם האחרון כאן‬
‫שצריך להטיל ספק בבריאותו הנפשית.‬

48
00:02:29,190 --> 00:02:30,108
‫לפני אחרון.‬

49
00:02:30,108 --> 00:02:32,402
‫הוא מתחמק מהשאלה.‬
‫-התחמקות קלסית.‬

50
00:02:32,402 --> 00:02:33,778
‫עצוב.‬
‫-אתה שומע את כאבו?‬

51
00:02:33,778 --> 00:02:37,323
‫מחריש אוזניים. אבל אני לא שומע‬
‫איך אתה מתמודד עם האבל שלך.‬

52
00:02:37,323 --> 00:02:39,367
‫בואו ננתח את זה.‬
‫-בואו לא.‬

53
00:02:39,367 --> 00:02:43,121
‫בואו לא ננתח כלום.‬
‫למה זה שאתה חוטף מישהו קשור אליי?‬

54
00:02:43,121 --> 00:02:44,914
‫טוב, זה מה שהולך לקרות.‬

55
00:02:44,914 --> 00:02:47,041
‫לזלי, סחטת את אליס. מאוד לא חוקי.‬

56
00:02:47,041 --> 00:02:51,129
‫אליס, כלאת אותו.‬
‫גם לא נהדר. אז בואו נגיד שזה תיקו.‬

57
00:02:51,129 --> 00:02:53,173
‫חוץ מזה, אתה יכול ללכת.‬

58
00:02:57,719 --> 00:02:58,803
‫אולי היא צודקת.‬

59
00:03:00,763 --> 00:03:03,808
‫אולי הגיע הזמן שאלך.‬
‫-זה קורה ממש מהר.‬

60
00:03:07,437 --> 00:03:08,855
‫תודה שתיקנת אותי.‬

61
00:03:12,317 --> 00:03:14,110
‫תבטיח לי שתצפה ב"פארגו".‬

62
00:03:14,611 --> 00:03:15,612
‫אלוהים.‬

63
00:03:17,030 --> 00:03:18,698
‫וב"אוגוסט: מחוז אוסייג'".‬

64
00:03:21,743 --> 00:03:23,870
‫אתה.‬
‫-אתה.‬

65
00:03:26,414 --> 00:03:27,332
‫קדימה.‬

66
00:03:27,332 --> 00:03:29,542
‫יהיה מעולה אם בדו"ח שלך לדירקטוריון,‬

67
00:03:29,542 --> 00:03:33,713
‫תתאר את אליס כמחויב,‬
‫ממוקד ושפוי עד כדי גיחוך.‬

68
00:03:33,713 --> 00:03:36,424
‫תקפיד על המילה "שפוי".‬
‫-אני אוהב את האיש הזה.‬

69
00:03:37,008 --> 00:03:38,009
‫זה מגוחך.‬

70
00:03:38,009 --> 00:03:40,762
‫לא משנה מה אתה עושה, הכול מסתדר לך.‬

71
00:03:41,638 --> 00:03:42,722
‫זה לא נכון.‬

72
00:03:42,722 --> 00:03:44,182
‫והחמצתי את הטיסה שלי.‬

73
00:03:44,974 --> 00:03:45,934
‫זה מה שרציתי.‬

74
00:03:46,434 --> 00:03:48,353
‫- אבא בהפרעה -‬

75
00:03:56,319 --> 00:03:58,529
‫למה אתה לא מוסיף חמאת בוטנים לריבה שבכריך?‬

76
00:03:58,529 --> 00:04:00,657
‫החלטתי שמוקדם מדי לממרח אגוזים.‬

77
00:04:01,449 --> 00:04:03,952
‫זה בדיוק מה שלזלי ואני חששנו ממנו.‬

78
00:04:03,952 --> 00:04:07,497
‫אתה לא שם חמאת בוטנים,‬
‫כי זו הצנצנת האחרונה שאימא שלך הכינה‬

79
00:04:07,497 --> 00:04:08,748
‫וזה מזכיר לך אותה.‬

80
00:04:08,748 --> 00:04:10,959
‫או שפשוט התחשק לי כריך ריבה רגיל.‬

81
00:04:10,959 --> 00:04:13,711
‫רק מפלצת תאכל כזה דבר.‬
‫-פדינגטון אוכל כזה.‬

82
00:04:13,711 --> 00:04:16,339
‫פדינגטון הוא דוב מדבר, כך שבעצם הוא מפלצת.‬

83
00:04:17,298 --> 00:04:19,634
‫תאכל את חמאת הבוטנים. תחוש את האבל שלך.‬

84
00:04:21,302 --> 00:04:24,097
‫טוב. זה קשור לאימא,‬
‫אבל לא בא לי להתעסק בזה כעת.‬

85
00:04:24,097 --> 00:04:27,267
‫בכית מאז ההלוויה?‬
‫-אל תגיד לי איך להתאבל.‬

86
00:04:27,267 --> 00:04:30,979
‫אם היית טוב בזה, לא הייתי צריך.‬
‫אל תדחיק את האבל שלך.‬

87
00:04:30,979 --> 00:04:34,524
‫אם תישאר, אני אראה לך‬
‫איך להרגיש כמו שצריך.‬

88
00:04:34,524 --> 00:04:36,693
‫חטפת מטפל, ואתה כבר יודע הכול.‬

89
00:04:36,693 --> 00:04:39,946
‫האמת שלא מצאתי טיסה, אז אהיה פה עוד יום.‬

90
00:04:40,863 --> 00:04:43,283
‫אני רוצה ללכת למעבדה. תירגע.‬
‫-אתה בא לעבודה?‬

91
00:04:43,283 --> 00:04:46,661
‫נמצא לך חולצה ראויה,‬
‫ונסדר את כל מה שקורה בשיער שלך,‬

92
00:04:46,661 --> 00:04:48,079
‫וניגש לעניינים.‬

93
00:04:48,079 --> 00:04:50,665
‫מרשים כמה מהר אתה עובר מהתרגשות לביקורת.‬

94
00:04:50,665 --> 00:04:52,583
‫אני לא שומע אותך מרוב שהחולצה צעקנית.‬

95
00:04:58,339 --> 00:04:59,173
‫מלקולם.‬

96
00:05:00,800 --> 00:05:03,678
‫אתה שותה יותר מדי קפה.‬
‫-סליחה, אני אשלם על זה.‬

97
00:05:03,678 --> 00:05:06,973
‫אני צוחקת. לא אכפת לי.‬
‫למה אף אחד לא קולט את חוש ההומור שלי?‬

98
00:05:08,016 --> 00:05:09,183
‫אני מחכה לתשובה.‬

99
00:05:09,183 --> 00:05:10,226
‫אוי.‬

100
00:05:10,727 --> 00:05:12,228
‫אני צוחקת.‬
‫-בדיחה טובה.‬

101
00:05:12,228 --> 00:05:15,148
‫למה אף אחד לא קולט את חוש ההומור שלי?‬
‫-את שוב צוחקת.‬

102
00:05:15,148 --> 00:05:16,524
‫לא, הפעם אני רצינית.‬

103
00:05:16,524 --> 00:05:17,567
‫אוי.‬

104
00:05:18,067 --> 00:05:20,778
‫אני שוב צוחקת.‬
‫למה אף אחד לא קולט את חוש ההומור שלי?‬

105
00:05:20,778 --> 00:05:22,530
‫זה מכאיב לי.‬
‫-כיף.‬

106
00:05:22,530 --> 00:05:26,075
‫המוזרויות של אליס‬
‫משכו את תשומת הלב של הדירקטוריון.‬

107
00:05:26,075 --> 00:05:27,410
‫עלינו להוזיל עלויות.‬

108
00:05:27,410 --> 00:05:31,205
‫מאחר שאליס קידם אותך בפזיזות‬
‫מעוזר למנהל פרויקט,‬

109
00:05:31,205 --> 00:05:32,999
‫תלך למעבדה ותבחן את הדברים מקרוב.‬

110
00:05:32,999 --> 00:05:34,625
‫אני יכול לעשות את זה. מאה אחוז.‬

111
00:05:34,625 --> 00:05:36,419
‫יופי. תתחיל עם תקציב האוכל שלהם.‬

112
00:05:36,419 --> 00:05:39,964
‫הם ממש אוהבים את האוכל שלהם.‬
‫-ועכשיו הם יאהבו פחות ממנו.‬

113
00:05:39,964 --> 00:05:43,301
‫התחלתי לפקח עליהם רק לאחרונה,‬
‫אז אני לא רוצה שהם ירגישו...‬

114
00:05:43,301 --> 00:05:44,469
‫שאתה טוב בעבודתך?‬

115
00:05:44,469 --> 00:05:48,014
‫אולי אתה לא בנוי לנהל פרויקטים.‬
‫קידום לא מתאים לכל אחד.‬

116
00:05:48,014 --> 00:05:51,768
‫לא. אני יכול לעשות את זה.‬

117
00:05:51,768 --> 00:05:55,271
‫אני בטוחה שאם תמצא את הקצב הנכון,‬
‫זה יתגשם בדרך פלא.‬

118
00:05:55,271 --> 00:05:58,107
‫היי, כולם. מה נשמע?‬
‫-אני עושה את זה.‬

119
00:05:58,107 --> 00:06:01,110
‫כל הכבוד. מה הוא עושה?‬
‫-שום דבר, כנראה.‬

120
00:06:01,819 --> 00:06:04,238
‫אני דואג לג'קסון. הוא לא בוכה מספיק.‬

121
00:06:04,238 --> 00:06:07,658
‫אני שונאת לבכות.‬
‫לכן אני בוכה רק פעם בשנה במשך 12 שעות.‬

122
00:06:07,658 --> 00:06:11,913
‫אני חושב שהוא רוצה לחזור לניו יורק‬
‫כי הכול כאן מזכיר לו את אימו.‬

123
00:06:11,913 --> 00:06:14,916
‫אם הוא יוכל להתאבל, הוא יוכל להחלים.‬

124
00:06:14,916 --> 00:06:17,418
‫ואז אולי הוא יישאר.‬
‫-גם אני אשמח שהוא יישאר.‬

125
00:06:17,418 --> 00:06:21,464
‫אבל אני אשמח‬
‫שתהיה חברה שבה הוא יוכל להיות. גם.‬

126
00:06:22,173 --> 00:06:23,925
‫כן, זה הגיוני.‬
‫-אנחנו מסכימים.‬

127
00:06:23,925 --> 00:06:27,720
‫אנחנו רוצים שג'קסון יבכה ויישאר.‬
‫-כן, ושתהיה חברה כאן.‬

128
00:06:27,720 --> 00:06:30,932
‫כדי שזה יקרה,‬
‫הדירקטוריון צריך לראות התקדמות מוחשית.‬

129
00:06:30,932 --> 00:06:32,850
‫כי הם שוקלים להחליף אותך.‬

130
00:06:32,850 --> 00:06:34,644
‫שוב התאומים ויפלבול המטופשים.‬

131
00:06:34,644 --> 00:06:37,230
‫התאומים וולרסון. אבל כל הדירקטוריון לחוץ.‬

132
00:06:37,230 --> 00:06:40,441
‫הם זימנו פגישה ב-14:00.‬
‫היא הייתה אמורה להתקיים אתמול,‬

133
00:06:40,441 --> 00:06:44,237
‫אבל אתה העדפת לבלות בעירום מלא במשרד שלך.‬

134
00:06:44,237 --> 00:06:45,947
‫כן, כי אני יודע להתאבל.‬

135
00:06:45,947 --> 00:06:49,117
‫אני הולך לנעול את עצמי במשרד,‬
‫לבוש לחלוטין.‬

136
00:06:49,617 --> 00:06:51,994
‫אני לא אצא עד שתהיה לי פריצת דרך.‬

137
00:06:51,994 --> 00:06:53,538
‫אני מאמינה בך.‬
‫-גם אני.‬

138
00:06:53,538 --> 00:06:55,498
‫נהדר.‬
‫-עדיין דואג לג'קסון.‬

139
00:06:55,498 --> 00:06:57,959
‫אתה לא תיתן לזה להאט אותך.‬
‫-נראה.‬

140
00:07:04,966 --> 00:07:06,592
‫ג'קסון? מה אתה עושה פה?‬

141
00:07:06,592 --> 00:07:07,510
‫היי, לונה.‬

142
00:07:07,510 --> 00:07:10,096
‫היו לי רעיונות משוגעים‬
‫לפרויקט לכידת הפחמן.‬

143
00:07:10,096 --> 00:07:12,723
‫מקווה שלא אכפת לך שהוצאתי את הביומסה.‬
‫-בכלל לא.‬

144
00:07:12,723 --> 00:07:15,560
‫אבא שלך יצר את זה. אז בעצם, זה אחיך הקטן.‬

145
00:07:15,560 --> 00:07:19,730
‫נכון. אז אני מניח שאני יכול להציק לו,‬
‫כל עוד אין מבוגרים בסביבה.‬

146
00:07:19,730 --> 00:07:21,107
‫היי, שמנצ'יק.‬

147
00:07:21,107 --> 00:07:22,859
‫אז החלטת ללכת על ביוש גוף?‬

148
00:07:22,859 --> 00:07:25,445
‫סליחה. אתה תמיד מסבך אותי בצרות.‬

149
00:07:26,863 --> 00:07:27,822
‫זה די מגניב‬

150
00:07:27,822 --> 00:07:31,826
‫שהצלחתם להעלות את קצב ספיגת הפחמן‬
‫של הביומסה במקדם של 9,942.‬

151
00:07:31,826 --> 00:07:34,662
‫מרשים. רוב האנשים מעגלים את זה ל-10,000.‬

152
00:07:34,662 --> 00:07:37,582
‫אני שונא חוסר דיוק.‬
‫-חוסר דיוק הוא הרגל מגונה.‬

153
00:07:37,582 --> 00:07:40,126
‫נכון? אם הייתי רוצה הערכה, הייתי מבקש.‬

154
00:07:40,126 --> 00:07:41,961
‫ואני לעולם לא אבקש.‬

155
00:07:45,089 --> 00:07:47,341
‫אז, רוצה לראות את הרעיון המשוגע שלי?‬

156
00:07:47,967 --> 00:07:49,677
‫קראתי מאמר מחקר במטוס.‬

157
00:07:49,677 --> 00:07:51,804
‫אתה קורא מאמרי מחקר להנאתך?‬
‫-לא.‬

158
00:07:51,804 --> 00:07:53,598
‫אני כן.‬
‫-גם אני.‬

159
00:07:53,598 --> 00:07:57,185
‫הוא עסק בחלבוני הציקלין ג'י-1‬
‫ותפקידם בקדם-מיטוזה של התא.‬

160
00:07:57,852 --> 00:07:58,728
‫אני מקשיבה.‬

161
00:07:58,728 --> 00:08:02,899
‫אז חשבתי, מכיוון שאפשר‬
‫לקבוע את גודל התא לפי מספר הריבוזומים,‬

162
00:08:02,899 --> 00:08:04,609
‫הפחתת קצב סינתזת הציקלין...‬

163
00:08:04,609 --> 00:08:07,737
‫תגביל את צמיחת התאים.‬
‫-בדיוק. ועם תאים קטנים יותר, נקבל...‬

164
00:08:07,737 --> 00:08:10,239
‫שטח פנים גדול יותר, ואז תהיה...‬
‫-ספיגה מוגברת.‬

165
00:08:10,239 --> 00:08:12,700
‫כך שמקדם המסה הכללי...‬
‫-יהיה מדהים.‬

166
00:08:14,702 --> 00:08:15,786
‫יש לי חבר.‬

167
00:08:15,786 --> 00:08:19,373
‫זה נהדר. חברים הם נהדרים.‬
‫וזה נהדר. הכול נהדר.‬

168
00:08:20,583 --> 00:08:22,919
‫אני חייב לזייף שיחה. לענות לשיחה.‬

169
00:08:24,420 --> 00:08:25,588
‫היי, ג'קסון.‬

170
00:08:27,965 --> 00:08:29,634
‫אני חושבת להזמין אותו לצאת.‬

171
00:08:30,510 --> 00:08:31,344
‫באמת?‬

172
00:08:31,344 --> 00:08:33,638
‫הוא חמוד, ומוצא חן בעיניי‬
‫שהוא מפחד ממני קצת.‬

173
00:08:33,638 --> 00:08:35,139
‫ונראה לי שהתחברנו אתמול.‬

174
00:08:35,723 --> 00:08:37,225
‫את מתחברת עם הרבה אנשים.‬

175
00:08:37,225 --> 00:08:39,644
‫הבריסטה ההוא, המנהל שלו, ההורים שלי.‬

176
00:08:39,644 --> 00:08:42,271
‫הם אוהבים אותך.‬
‫לא לדייט. בבקשה אל תצאי עם הוריי.‬

177
00:08:42,271 --> 00:08:45,191
‫רגע, את לא בעניין של ג'קסון, נכון?‬

178
00:08:45,191 --> 00:08:47,318
‫אני? לא, יש לי חבר.‬

179
00:08:47,318 --> 00:08:49,445
‫אבל את לא מחבבת אותו.‬
‫-אני מחבבת אותו.‬

180
00:08:49,445 --> 00:08:51,447
‫לא ממש.‬
‫-אני מחבבת אותו מספיק.‬

181
00:08:51,447 --> 00:08:54,617
‫כלומר, הרבה. צאי עם ג'קסון. לא אכפת לי.‬

182
00:08:55,660 --> 00:08:58,538
‫היי, מה שלום כולם במעבדה?‬

183
00:08:58,538 --> 00:09:02,333
‫המעבדה החשובה ביותר‬
‫שמצילה את העולם באמצעות לכידת פחמן.‬

184
00:09:03,376 --> 00:09:06,379
‫אנחנו מרגישות שאתה רוצה משהו.‬
‫-שטויות.‬

185
00:09:06,379 --> 00:09:09,173
‫אבל אתן יודעות שאנחנו חברים,‬
‫ותמיד נהיה חברים,‬

186
00:09:09,173 --> 00:09:12,385
‫למרות שאני עכשיו אחראי על כל מה שקורה כאן.‬

187
00:09:12,385 --> 00:09:14,345
‫זה עדיין נראה כמו טעות משרדית.‬

188
00:09:15,054 --> 00:09:15,930
‫חבר'ה.‬

189
00:09:16,597 --> 00:09:19,058
‫העניין הוא שאתן מוציאות יותר מדי על אוכל,‬

190
00:09:19,058 --> 00:09:21,894
‫זה בסדר מבחינתי,‬
‫אבל לחתולים השמנים זה מפריע.‬

191
00:09:21,894 --> 00:09:23,062
‫האנשים האלה.‬

192
00:09:23,062 --> 00:09:25,314
‫תמיד רודפים אחרי הפועלים. פועלות.‬

193
00:09:25,314 --> 00:09:26,983
‫אנחנו לא מקצצות באוכל. עוד משהו?‬

194
00:09:26,983 --> 00:09:28,734
‫פשוט חשבתי...‬
‫-לא. עוד משהו?‬

195
00:09:28,734 --> 00:09:29,902
‫אני אסרטיבי.‬

196
00:09:30,820 --> 00:09:33,990
‫אתן קונות פיסטוקים יקרים להחריד.‬
‫אולי אם תפסיקו...‬

197
00:09:33,990 --> 00:09:36,409
‫השתגעת?‬
‫-אתה לא לוקח לנו את הפיסטוקים.‬

198
00:09:36,409 --> 00:09:40,371
‫אתה מנסה לגזול את החטיף היחיד‬
‫שנותן לנו אנרגיה להציל את העולם?‬

199
00:09:41,789 --> 00:09:44,041
‫תקשיבו, כולנו מפחדים מאוד כרגע.‬

200
00:09:44,041 --> 00:09:47,128
‫אז בואו נחזור לדון בזה‬
‫אחרי שנבין מה קרה עכשיו.‬

201
00:09:50,840 --> 00:09:52,341
‫צריך לקבע את כללי היסוד.‬

202
00:09:52,341 --> 00:09:55,177
‫לגמרי. כמו להכות מישהו‬
‫ביום הראשון שלך בכלא.‬

203
00:09:57,471 --> 00:09:59,348
‫תחשוב.‬

204
00:10:00,558 --> 00:10:01,559
‫כן!‬

205
00:10:03,352 --> 00:10:04,186
‫לא.‬

206
00:10:23,956 --> 00:10:25,791
‫אז אתה עף על זה?‬

207
00:10:27,335 --> 00:10:28,961
‫אתה לא. מה קורה?‬

208
00:10:29,587 --> 00:10:31,213
‫השיר הזה מזכיר לי את אשתי.‬

209
00:10:32,590 --> 00:10:33,424
‫אתה שומע שיר?‬

210
00:10:37,887 --> 00:10:40,222
‫כשג'קסון היה בן עשר, היינו בחופשה בבאלי‬

211
00:10:40,222 --> 00:10:43,100
‫והוא התקשה לישון באחוזה מוזרה,‬

212
00:10:43,100 --> 00:10:46,354
‫אז קייטי שרה לו את השיר הזה‬
‫כדי לעזור לו לישון.‬

213
00:10:47,355 --> 00:10:49,190
‫זה ממש בריא שאתה עושה את זה.‬

214
00:10:49,190 --> 00:10:50,858
‫אבל את רוצה שאעשה זאת אחר כך?‬

215
00:10:50,858 --> 00:10:53,903
‫בסדר.‬
‫-טוב. הגיע הזמן להתרכז.‬

216
00:11:00,493 --> 00:11:01,452
‫זה לא עזר.‬

217
00:11:02,036 --> 00:11:03,954
‫אולי אם ג'קסון ישמע את השיר הזה,‬

218
00:11:03,954 --> 00:11:07,416
‫זה יפתח אותו כדי שיוכל לבכות‬
‫כמו בן אדם רגיל.‬

219
00:11:08,167 --> 00:11:09,001
‫אלוהים.‬

220
00:11:09,669 --> 00:11:11,295
‫תכף חוזרת.‬
‫-לאן את הולכת?‬

221
00:11:11,295 --> 00:11:12,672
‫תביאי לי הפתעה!‬

222
00:11:12,672 --> 00:11:14,090
‫שתהיה קרואסון!‬

223
00:11:14,715 --> 00:11:16,509
‫התאים נעשים קטנים יותר.‬

224
00:11:16,509 --> 00:11:18,636
‫והסיבים שומרים על המבנה שלהם.‬

225
00:11:18,636 --> 00:11:19,553
‫תנו לי לראות!‬

226
00:11:21,722 --> 00:11:23,516
‫בוא נחלוק. יש לך ראש קטן להפליא.‬

227
00:11:23,516 --> 00:11:24,725
‫תודה?‬

228
00:11:28,145 --> 00:11:30,523
‫מה אם נגביר את פעילות הקינאז סי-די-סי-2?‬

229
00:11:30,523 --> 00:11:31,774
‫זה מבריק.‬

230
00:11:32,566 --> 00:11:34,485
‫אלוהים, אני ממש נהנה.‬

231
00:11:34,485 --> 00:11:35,486
‫גם אני.‬

232
00:11:36,320 --> 00:11:37,154
‫זו סיבה טובה‬

233
00:11:38,864 --> 00:11:40,866
‫לפיסטוקים יקרים בטירוף.‬

234
00:11:40,866 --> 00:11:42,785
‫בסדר. אם זה מה שאנחנו עושים.‬

235
00:11:42,785 --> 00:11:45,871
‫אז, אני שוקלת להזמין אותך לצאת.‬

236
00:11:46,580 --> 00:11:47,998
‫מה? אותי?‬

237
00:11:50,710 --> 00:11:53,504
‫ג'קסון, צריכה אותך מייד.‬
‫-אבל קורה משהו מעניין.‬

238
00:11:53,504 --> 00:11:54,797
‫מתה לשמוע. בוא.‬

239
00:11:59,844 --> 00:12:02,638
‫תראי אותך, הולכת על זה.‬
‫-את חושבת שזה מהר מדי?‬

240
00:12:02,638 --> 00:12:06,851
‫לא. אני מכבדת את זה.‬
‫לקח לי שנתיים להגיד לבריאן שיש לו ראש קטן.‬

241
00:12:09,937 --> 00:12:10,771
‫אליס?‬

242
00:12:13,232 --> 00:12:14,066
‫אליס?‬

243
00:12:14,692 --> 00:12:15,735
‫אליס?‬

244
00:12:19,530 --> 00:12:22,491
‫מלקולם. אמרתי לך‬
‫לא לגשת אליי בהפתעה. אני מאומן.‬

245
00:12:22,491 --> 00:12:25,995
‫אני מצטער. הידיים שלך בסדר?‬
‫-כן. למזלי, גם הן מאומנות.‬

246
00:12:25,995 --> 00:12:26,996
‫מה זה?‬

247
00:12:26,996 --> 00:12:29,957
‫זה כד השלווה החדש שלי מטיבט. או מסנגל.‬

248
00:12:31,333 --> 00:12:35,463
‫מבוסטון. הוא מרגיע את הנפש.‬
‫אני מקווה שזה יאפשר לי להתרכז יותר.‬

249
00:12:35,463 --> 00:12:38,299
‫אני לא רוצה להסיח את דעתך.‬
‫ברור לי שאתה עסוק מאוד.‬

250
00:12:38,299 --> 00:12:41,844
‫אלא אם כן אתה סקרן‬
‫לדעת מה קורה אצלי. זה די מעניין.‬

251
00:12:41,844 --> 00:12:42,928
‫אני לא רוצה לחטט.‬

252
00:12:42,928 --> 00:12:44,346
‫זה בסדר. אספר לך.‬

253
00:12:44,346 --> 00:12:46,974
‫אני צריך לקצץ בתקציב האוכל של המעבדה.‬

254
00:12:46,974 --> 00:12:49,477
‫אבל הן לא מוכנות לוותר‬
‫על הפיסטוקים היקרים שלהן.‬

255
00:12:49,477 --> 00:12:52,396
‫הן בוחנות אותך.‬
‫הן מדעניות. זה מה שהן עושות.‬

256
00:12:52,396 --> 00:12:54,899
‫בוודאי תשאל מה אני עושה? ואז תענה.‬

257
00:12:54,899 --> 00:12:58,611
‫תחשוב על זה כעל מלחמה.‬
‫אתה צריך לכבוש את החוף צעד אחר צעד.‬

258
00:12:58,611 --> 00:13:02,573
‫אולי תתחיל בהחלפת הפיסטוקים היקרים‬
‫במותג זול יותר.‬

259
00:13:02,573 --> 00:13:04,158
‫אבל למה שהן יסכימו לזה?‬

260
00:13:04,158 --> 00:13:06,786
‫ניכר שהנפש שלך סוערת. אני יכול לעזור.‬

261
00:13:08,496 --> 00:13:10,289
‫אז מה קורה? אבא שלי בסדר?‬

262
00:13:11,457 --> 00:13:13,834
‫אמורה להיות לו ישיבת דירקטוריון,‬
‫אבל הוא תקוע.‬

263
00:13:13,834 --> 00:13:15,795
‫הוא ישתחרר רק כשאתה תשתחרר.‬

264
00:13:16,295 --> 00:13:18,798
‫בבקשה אל תגידי שאת רוצה שאכנס לשם ואבכה.‬

265
00:13:18,798 --> 00:13:20,466
‫אלוהים, אתה חכם כל כך.‬

266
00:13:20,966 --> 00:13:22,301
‫עכשיו תיכנס לשם ותבכה.‬

267
00:13:26,430 --> 00:13:27,932
‫מלקולם, אני נשבעת לך.‬

268
00:13:27,932 --> 00:13:29,099
‫הוא לא שומע אותך.‬

269
00:13:34,647 --> 00:13:36,816
‫אנה. מה קורה? הייתי בכד הזה.‬

270
00:13:36,816 --> 00:13:40,152
‫אני אעדכן אותך. צא החוצה. סוף העדכון.‬
‫-מייד.‬

271
00:13:40,736 --> 00:13:42,154
‫רגע. קח את הכד.‬

272
00:13:43,739 --> 00:13:48,661
‫הכד יפתור את כל בעיותיך.‬
‫תסמוך על הכד. וכמובן, על הפטיש.‬

273
00:13:49,286 --> 00:13:50,412
‫תודה.‬

274
00:13:51,455 --> 00:13:52,790
‫נראה שהכול הסתדר.‬

275
00:13:52,790 --> 00:13:54,583
‫רגע. טוב שאתה כאן.‬

276
00:13:54,583 --> 00:13:56,252
‫לא, אני לא אבכה בשבילך.‬

277
00:13:56,252 --> 00:13:57,294
‫מה אם אני אבכה?‬

278
00:13:57,294 --> 00:14:00,422
‫התאריך הבא שלי הוא בעוד עשרה חודשים.‬
‫צרחה תעזור?‬

279
00:14:00,422 --> 00:14:03,342
‫אני לא צריך שתבכו.‬
‫אני רק רוצה לספר לכם סיפור.‬

280
00:14:08,556 --> 00:14:13,936
‫השנה היא 2005, המקום הוא באלי.‬
‫משפחה מאושרת עם אימא חיה לגמרי...‬

281
00:14:13,936 --> 00:14:16,105
‫אבא? בבקשה תפסיק. רד מזה.‬

282
00:14:16,605 --> 00:14:20,526
‫זה שאני לא מתאבל כפי שאתה רוצה,‬
‫לא אומר שאני עושה משהו לא בסדר.‬

283
00:14:20,526 --> 00:14:22,403
‫אני מתגעגע לאימא מדי יום,‬

284
00:14:22,403 --> 00:14:25,364
‫אבל אני מתאבל בדרך הנכונה לי,‬
‫כי אני מי שאני.‬

285
00:14:25,948 --> 00:14:28,200
‫אם זה לא מוצא חן בעיניך, זו בעיה שלך.‬

286
00:14:31,453 --> 00:14:32,371
‫ראיתי שהוא בכה.‬

287
00:14:32,872 --> 00:14:36,166
‫היה קשה להבחין,‬
‫כי הוא ממש כעס עליך, אבל זה היה שם.‬

288
00:14:36,166 --> 00:14:38,752
‫המשימה הושלמה. בוא נמשיך‬
‫להציל את העבודה שלך.‬

289
00:14:38,752 --> 00:14:42,214
‫אני אבא רע?‬
‫זו הסיבה שהוא לא רוצה לבלות איתי?‬

290
00:14:43,591 --> 00:14:45,968
‫לא, אליס. זה רק אומר שאכפת לך.‬

291
00:14:46,552 --> 00:14:50,097
‫יש ילדים שאביהם אף פעם לא מנסה‬
‫לשחזר טראומה כדי לגרום להם לבכות.‬

292
00:14:50,097 --> 00:14:51,724
‫תודה. יפה מצידך.‬

293
00:14:52,600 --> 00:14:57,062
‫תקשיב, אם הפגישה היום‬
‫היא יותר מדי בשלב זה, זה בסדר.‬

294
00:14:57,062 --> 00:15:00,149
‫אני אחשוב על משהו.‬
‫-לא. אנחנו נסתדר. יש לנו...‬

295
00:15:00,649 --> 00:15:03,235
‫חמישים ושבע דקות? מה עשיתי כל היום?‬

296
00:15:12,244 --> 00:15:13,829
‫רגע. תעשי זאת שוב.‬

297
00:15:13,829 --> 00:15:15,581
‫- דגני בוקר -‬

298
00:15:19,293 --> 00:15:21,295
{\an8}‫- אגוזים רגילים בקליפה, קלויים ומומלחים -‬

299
00:15:21,295 --> 00:15:23,339
‫- פיסטוקים מושלמים -‬

300
00:15:35,184 --> 00:15:36,769
‫תסמוך על הכד.‬

301
00:15:42,608 --> 00:15:45,194
‫אז לא תגיד כלום על שהזמנתי אותך לצאת?‬

302
00:15:46,278 --> 00:15:48,113
‫אמרת שאת רק שוקלת להזמין אותי.‬

303
00:15:48,113 --> 00:15:52,368
‫אז אני צריכה לעשות הכול ואתה כלום?‬
‫אני מקווה שזו לא הגישה שלך בסקס.‬

304
00:15:52,368 --> 00:15:53,410
‫תראי, אני מצטער.‬

305
00:15:54,119 --> 00:15:57,539
‫אני רוצה לצאת איתך.‬
‫אז בואי נצא. אולי הערב?‬

306
00:15:57,539 --> 00:16:00,250
‫אני לא יכולה הערב. מה עם שישי?‬
‫-אני עוזב מחר.‬

307
00:16:00,250 --> 00:16:02,962
‫אז כל ריקוד החיזור המתיש הזה היה לשווא.‬

308
00:16:02,962 --> 00:16:07,549
‫לא ידעתי שכאשר הזמנת אותי לצאת,‬
‫התכוונת רק ליום שישי.‬

309
00:16:07,549 --> 00:16:10,344
‫אולי בפעם הבאה שתהיה בעיר,‬
‫נוכל כמעט לצאת שוב.‬

310
00:16:11,345 --> 00:16:12,388
‫אני אשמח.‬

311
00:16:13,097 --> 00:16:14,932
‫רובי, אשמח אם תוכלי לבוא למטבח.‬

312
00:16:14,932 --> 00:16:18,185
‫בקליפת אגוז, מדובר בהפתעה שנראה לי שתאהבי.‬

313
00:16:19,937 --> 00:16:21,105
‫בטח מדובר באגוזים.‬

314
00:16:21,105 --> 00:16:24,942
‫אם לא, כל חיי אתהה‬
‫למה הוא בחר להשתמש במונח הזה.‬

315
00:16:30,990 --> 00:16:33,492
‫הבאתי לכן כמות גדולה של פיסטוקים יקרים‬

316
00:16:33,492 --> 00:16:36,120
‫ושמתי אותם בכד הזה, כי אתן חברות שלי,‬

317
00:16:36,120 --> 00:16:39,999
‫ויש בינינו כבוד הדדי,‬
‫ולא אכפת לי מה החתולים השמנים יעשו לי.‬

318
00:16:39,999 --> 00:16:41,250
‫תודה, מלקולם.‬

319
00:16:41,250 --> 00:16:44,712
‫המחויבות המעורפלת שלך לחברה‬
‫תהפוך אותך לבוס נהדר.‬

320
00:16:45,504 --> 00:16:47,214
‫הפיסטוקים יעשו את כולם ירוקים מקנאה.‬

321
00:16:47,214 --> 00:16:50,551
‫שיקוף משחק המילים שלי‬
‫מעניק לי תחושה נהדרת לגבי יחסינו.‬

322
00:16:50,551 --> 00:16:53,012
‫הם פיס-טעימים.‬

323
00:16:53,012 --> 00:16:56,682
‫מצוין. כל הכבוד. בואו נמשיך כך, כולנו.‬

324
00:16:57,891 --> 00:16:59,893
‫נחמד מצידנו שהתחזינו לאידיוטיות‬

325
00:16:59,893 --> 00:17:03,564
‫שלא יודעים להבדיל‬
‫בין פיסטוק משובח לזבל הזה.‬

326
00:17:03,564 --> 00:17:04,606
‫למה שנוותר לו?‬

327
00:17:04,606 --> 00:17:08,193
‫אם יורידו אותו בדרגה,‬
‫מי יודע איך בוס אמיתי יתנהג?‬

328
00:17:08,193 --> 00:17:11,363
‫נכון. ואחרי היום,‬
‫הוא לא יחזור לבקש דברים בזמן הקרוב.‬

329
00:17:11,363 --> 00:17:14,491
‫לא. דמייני לעצמך מה היה קורה‬
‫אם זה היה משהו חשוב באמת.‬

330
00:17:14,491 --> 00:17:17,494
‫אני אפילו לא אוהבת פיסטוקים.‬
‫-ממש לא שווה את הכסף.‬

331
00:17:22,958 --> 00:17:24,626
‫איפה הגאון שלך, אנה?‬

332
00:17:24,626 --> 00:17:26,336
‫כן, איפה הגאון שלך?‬

333
00:17:26,336 --> 00:17:29,673
‫האם אליס דרגון הגדול מפחד‬
‫כי הוא יודע שייתכן שזה הסוף?‬

334
00:17:29,673 --> 00:17:32,009
‫כן. האם אליס דרגון הגדול מפחד כי...‬

335
00:17:32,009 --> 00:17:33,343
‫יודעים מה, תאומים?‬

336
00:17:33,343 --> 00:17:37,014
‫זה לא הוגן שאומרים שקיבלתם הכול‬
‫רק בזכות הירושה שלכם‬

337
00:17:37,014 --> 00:17:39,850
‫כאשר אף אחד מכם‬
‫לא ירש אפילו תכונה איכותית אחת.‬

338
00:17:42,436 --> 00:17:45,856
‫מהו מדע?‬

339
00:17:47,316 --> 00:17:53,447
‫טעות. זו חדשנות וסינרגיה.‬
‫סינרגיות. חדשניה.‬

340
00:17:55,449 --> 00:17:58,243
‫אנחנו לא יודעים מה זה אומר.‬
‫-ולרוב זה בסדר מבחינתנו.‬

341
00:17:58,243 --> 00:18:00,996
‫אבל לא הפעם.‬
‫אנחנו צריכים לדעת מה עשיתם עד כה.‬

342
00:18:00,996 --> 00:18:03,791
‫אני אספר לך מה אנחנו עושים,‬
‫צ'אז או טי-ג'יי.‬

343
00:18:03,791 --> 00:18:05,876
‫אנחנו בועטים לחיים בביצים.‬

344
00:18:05,876 --> 00:18:08,128
‫מה לגבי היעדים שקבענו?‬
‫-כן. מה לגבי...‬

345
00:18:08,128 --> 00:18:10,380
‫די.‬
‫-בואו נדבר על יעדים.‬

346
00:18:10,380 --> 00:18:14,843
‫לא רק שנשיג אותם, אלא גם נהיה חברים שלהם.‬

347
00:18:14,843 --> 00:18:17,596
‫חברים טובים כל כך,‬
‫שאם נבקש שיקפיצו אותנו לשדה התעופה,‬

348
00:18:17,596 --> 00:18:19,723
‫הם יסכימו בלי להסס. נכון, אנה?‬

349
00:18:19,723 --> 00:18:22,935
‫נכון. ובדרך לשם,‬
‫הם ישאלו "מתי הטיסה חזרה?"‬

350
00:18:22,935 --> 00:18:24,895
‫ואנחנו נגיד, "זה בסדר. ניקח אובר".‬

351
00:18:24,895 --> 00:18:29,108
‫הם יגידו, "לא, מה פתאום.‬
‫אנחנו נאסוף אתכם. בשביל מה יש יעדים?"‬

352
00:18:29,108 --> 00:18:31,026
‫תחזירי לי את זה.‬
‫-בחזרה אליך, אליס.‬

353
00:18:44,039 --> 00:18:48,210
‫יודעים מה? זה בולשיט.‬
‫-ובולשיט זה חדשנות.‬

354
00:18:48,210 --> 00:18:50,587
‫לא, זה לא.‬

355
00:18:51,713 --> 00:18:53,882
‫למען האמת, אנחנו לא נעמוד ביעדים.‬

356
00:18:54,550 --> 00:18:57,845
‫התכוונתי לבוא ולנסות להרשים אתכם,‬
‫אבל זה לא מה שאני רוצה.‬

357
00:18:58,720 --> 00:19:00,931
‫איש צעיר לימד אותי היום‬

358
00:19:01,431 --> 00:19:03,976
‫שאם משהו לא קורה,‬
‫בעוד שאתה חושב שהוא צריך לקרות,‬

359
00:19:03,976 --> 00:19:05,853
‫זה לא אומר שעשו אותו לא נכון.‬

360
00:19:05,853 --> 00:19:08,480
‫אני עובד על פי לוח זמנים שמתאים לי.‬

361
00:19:08,480 --> 00:19:11,733
‫אני מי שאני.‬
‫אז אם זה מפריע לכם, זו בעיה שלך.‬

362
00:19:13,277 --> 00:19:14,403
‫הוא דוחה אותנו?‬

363
00:19:14,403 --> 00:19:16,655
‫אני כל כך נמשך לביטחון שלו.‬

364
00:19:17,156 --> 00:19:19,408
‫אני האיש שיצר את האבוקדו נטול החבלות.‬

365
00:19:19,408 --> 00:19:24,413
‫אני גם פיתחתי לבלב ביוני כל כך זול,‬
‫שמוכרים אותו בחבילה של שלושה בסופרמרקט.‬

366
00:19:24,413 --> 00:19:28,417
‫אז תאמינו לי כשאני מבטיח‬
‫שנפצח את פרויקט הפחמן.‬

367
00:19:28,417 --> 00:19:31,503
‫זה חשוב מדי.‬
‫אבל זה יהיה על פי לוח הזמנים שלי.‬

368
00:19:33,463 --> 00:19:34,381
‫לא שלכם.‬

369
00:19:37,176 --> 00:19:41,054
‫גבירותיי ורבותיי, אני מציגה בפניכם‬
‫את אליס דרגון המופלא.‬

370
00:19:42,598 --> 00:19:46,602
‫אתה חושב מה שאני חושב?‬
‫-תמיד. זה רק עיכוב זמני.‬

371
00:19:46,602 --> 00:19:47,811
‫אנחנו נקבור אותו.‬

372
00:19:48,604 --> 00:19:49,938
‫למה אנחנו בכלל צריכים לדבר?‬

373
00:19:49,938 --> 00:19:51,231
‫אנחנו לא צריכים.‬

374
00:19:57,613 --> 00:19:59,114
‫איך הלך?‬
‫-הוא היה נהדר.‬

375
00:19:59,740 --> 00:20:00,574
‫יופי.‬

376
00:20:01,408 --> 00:20:02,492
‫אתה יודע, ג'קסון,‬

377
00:20:02,993 --> 00:20:06,038
‫אולי הוא לא תמיד מראה את זה,‬
‫אבל אכפת לו מה אתה חושב.‬

378
00:20:06,038 --> 00:20:06,955
‫ראיתי את זה הרגע.‬

379
00:20:08,123 --> 00:20:08,957
‫תודה.‬

380
00:20:11,919 --> 00:20:14,630
‫הצלחת להשתלט על המעבדה?‬
‫-הן שלי.‬

381
00:20:23,430 --> 00:20:24,264
‫זה בשבילך.‬

382
00:20:24,264 --> 00:20:25,891
‫זה כריך ריבה.‬

383
00:20:26,516 --> 00:20:27,351
‫רק ריבה.‬

384
00:20:28,227 --> 00:20:29,895
‫לא ממש בא לי ריבה כרגע.‬

385
00:20:29,895 --> 00:20:33,065
‫זה סמל. הבנתי משהו מתוך דבריך,‬

386
00:20:33,065 --> 00:20:35,567
‫שחזרתי עליהם בהמשך,‬
‫אבל בסמכותיות וביציבה טובה יותר.‬

387
00:20:35,567 --> 00:20:40,030
‫הבנתי שאתה זה שצריך להחליט‬
‫מתי אתה מוכן לחמאת בוטנים.‬

388
00:20:40,739 --> 00:20:41,823
‫לא אף אחד אחר.‬

389
00:20:43,617 --> 00:20:44,451
‫בסדר.‬

390
00:20:45,911 --> 00:20:46,787
‫תודה.‬

391
00:20:47,913 --> 00:20:51,375
‫איך היה היום שלך?‬
‫-היה טוב. היה מלהיב במעבדה.‬

392
00:20:51,375 --> 00:20:57,339
‫אני חושב שיש לי עסק לא גמור שם,‬
‫אז אולי אישאר קצת.‬

393
00:20:58,173 --> 00:20:59,758
‫אלוהים, אתה נשאר?‬

394
00:21:00,509 --> 00:21:03,595
‫אתה רוצה להיות איתי.‬
‫-אתה עומד לשיר? בבקשה אל תשיר.‬

395
00:21:03,595 --> 00:21:06,223
‫"הבן שלי, הבן שלי נשאר‬

396
00:21:06,223 --> 00:21:09,059
‫"ואנחנו נהנה בכל לילה ובכל יום"‬

397
00:21:09,059 --> 00:21:10,435
‫תמשיך.‬
‫-לא.‬

398
00:21:10,435 --> 00:21:12,062
‫"הוא לא רוצה לשיר‬

399
00:21:12,062 --> 00:21:13,605
‫"הוא לא רוצה לרקוד‬

400
00:21:13,605 --> 00:21:16,692
‫"אבל עכשיו שהוא נשאר, תמיד יש את מחר"‬

401
00:21:16,692 --> 00:21:18,193
‫לילה טוב.‬

402
00:21:18,193 --> 00:21:23,031
‫"לילה טוב"‬

403
00:22:59,378 --> 00:23:02,297
‫תרגום כתוביות: לאה שרמן־קיש‬